הערכת איומים התנהגותית
כמעט אף פעם
זה לא מתחיל
ביום של האירוע.
תוקפים לא מתפרצים משום מקום. הם מתכננים, בודקים, מסיירים, ומשאירים עקבות, לפעמים במשך שבועות. השאלה המקצועית היא לא "איך לחזות אלימות". היא: אילו התנהגויות ניתנות לצפייה, ומי היה אמור לראות אותן.
אני רוצה את הנתיב המלאהנתיב, כפי שהוא נראה בדיעבד
חמישה שלבים. כל אחד מהם, לבדו, נראה כמו כלום.
מקרה אמיתי, לא היפותטי
באטלר, 2024: שלבים 3 ו-4 התרחשו במלואם, ותועדו בעדות פומבית.
-
01 תלונה
מצוקה, כישלון או עלבון שנתפס כבלתי נסבל. עדיין לא איום.
-
02 רעיון
אלימות הופכת לפתרון אפשרי. כאן מתחילים החיפושים.
-
03 מחקר ותכנון
לימוד מטרות, מקומות, מקרים קודמים. השלב הכי גלוי לעין, ובו כמעט תמיד יש עקבות.
- מחקר, 06/07
- נרשם לעצרת. באותו יום חיפש ברשת מאיזה מרחק נורה הנשיא קנדי.
מקור לשלב 3 ◆ עדות מנהל ה-FBI, כריסטופר ריי, בוועדת המשפט של בית הנבחרים (24/07/2024)
-
04 הכנה וסיור
רכש, ניסויים, ביקור מקדים בזירה. ההתנהגות יוצאת מהמסך אל השטח.
- סיור, שבוע לפני
- הגיע לשטח העצרת לביקור מקדים של כעשרים דקות.
- סיור, ביום עצמו
- יותר משעה במקום, ואחר כך רחפן ששידר וידאו חי מעל המתחם.
- הכנה
- שלושה מטענים מאולתרים, ומשדר להפעלה מרחוק.
מקור לשלב 4 ◆ אותה עדות, 24/07/2024
-
05 ביצוע
הרגע היחיד שכולם זוכרים, והיחיד שכבר אי אפשר למנוע.
הבעיה כמעט אף פעם אינה שאין מידע.
היא שהמידע מפוזר בין אנשים שלא מדברים זה עם זה, ושאף אחד לא הוגדר כמי שמרכיב ממנו תמונה.
ומה שהתחום הזה לא נותן
לא פרופיל. אין "טיפוס" של תוקף. פרופיל דמוגרפי מייצר יותר חשודים תמימים מאשר איתורים.
לא ניבוי. אף מודל לא אומר מי יבצע. הוא אומר מי נמצא על נתיב שראוי להתערבות.
לא ודאות. רוב מי שנמצא בשלב 2 לעולם לא יגיע ל‑5. זו תכונה של השיטה, לא פגם בה.
בכל פעם מקרה אחד, מהשלב הראשון ולא מהיריות.
רוצים לקבל את הנתיב המלא כשיתפרסם? השאירו כתובת, ונכתוב רק אז.